גיליון 16 אוקטובר 2018
"זכות העובר לתבוע את אמו" - בהרצאתה ד"ר פנינה ליפשץ אבירם, בקונגרס העולמי למשפט רפואי

ד''ר פנינה ליפשיץ-אבירם

סוגיה משפטית-אתית ייחודית שנושאה: "התערבות המדינה בהתנהגויות של אישה במהלך ההיריון וזכות העובר לתבוע אם נגרם לו נזק בעקבות התנהגויות אלו (עישון, אלכוהול, סמים)", הועלתה ע"י ד"ר פנינה ליפשיץ אבירם, במהלך הקונגרס העולמי ה-24 למשפט רפואי ולביו אתיקה  בחסות הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב והארגון העולמי למשפט רפואי.

בהרצאתה בפני משפטנים ואנשי רפואה המובילים בתחום הביו אתיקה בעולם ובישראל הסבירה ונמקה ד"ר  ליפשיץ-אבירם את הסוגיה המורכבת:
"המחוקק אינו מגדיר עובר-חי כאדם ועל כן מעמדו המשפטי והמוסרי שנוי במחלוקת. תכלית הדיון היא הבנת מעמדו וקיום שיח בעניין זכויותיו. מחקרים מראים כי שתית אלכוהול, למשל,  על ידי האם ההרה עלול להאט את ההתפתחות העוברית, לגרום לפיגור תוך-רחמי, לייצור תווי פנים ייחודיים, לגרום לנזק עצבי ולנזק למבנה המוח ולנזקים גופניים וקוגניטיביים נוספים. הביטוי הבולט של תסמונת אלכוהול עוברית הוא נזק בלתי הפיך למערכת העצבים המרכזית, בעיקר נזק מוחי: התפתחות פגומה של תאי המוח, המוצאת ביטויה בנכויות קוגניטיביות ותפקודיות: בעיות קשב וריכוז, התנהגות אימפולסיבית, מהלך חשיבה לקוי וגם נכויות משניות כמו סיכון יותר גבוה למחלות נפש ולהתמכרויות. שיטות המשפט בעולם מכירות באישה כאדם ולפיכך כבעלת זכויות. ההיבט מרכזי וחשוב של זכויות אלו הוא הזכות לשלוט בפריון.

"המאבק על זכות האישה לשלוט בפריונה במסגרת הזכות לשלוט בפריון הוא אחד המאבקים הפמיניסטיים החשובים ביותר. יש הטוענים כי אישה השותה אלכוהול ומעשנת סיגריות או סמים במהלך ההיריון אינה צריכה להיות חשופה לתביעה על ידי העובר (כשייהפך ליילוד) או על ידי החברה. אני סבורה אחרת. אני תוהה: כיצד מכוח זכות האישה הזו קמה לה הזכות לגרום לנזקים בלתי הפיכים כמו שראינו לעיל.
"החוקים, לרבות חוקי ההפלות בארץ ובעולם מבטאים תפיסה שלפיה העובר זכאי להגנה מוגבלת. אישה שנוטלת על עצמה מרצון או מתוך רשלנות סיכונים העלולים לסכן את העובר, מפֵרה את חובתה המוסרית כלפיו. החובה המוסרית והמשפטית המוטלת על אישה הרה היא לדאוג לבריאות תקינה של העובר ולערוך במהלך ההיריון בדיקות ראויות כדי למנוע גרימת נזק. רחם האישה משמש "אכסניה" לעובר-החי, ועליה החובה להימנע מהתנהגויות העלולות לגרום נזק למתארח באכסניה המהווה את מצע גידולו.  יש – או צריכה להיות – חבות בנזיקין של צד שלישי כלפי היילוד בגין נזק טרום-לידתי. מה קורה כשהאישה גרמה לנזק במזיד או מתוך רשלנות או עצימת עיניים? אני מודעת לטיעון שלפיו סטנדרט הזהירות שייכפה על האישה יהיה מחמיר מדי, אך אינני רואה בכך בעייתיות או חשש להחלשה של מעמד האישה אני סבורה אחרת. אישה איננה פונדק דרכים או אכסניית ארעי בלבד לעובר, והעובר אינו דייר או משתכן באכסניה למשך תקופה של 9 חודשים. התלות של העובר באישה אינה יוצרת הטמעה של זכויותיו בזכויותיה. אף יילוד בן יומו תלוי באישה שילדה אותו והוא עשוי להיות תלוי בה עת ארוכה עד הגיעו לעצמאות.

"יילוד מוגדר כאדם ולפיכך הוא בעל זכויות אדם חוקתיות מלאות, לרבות זכות לאוטונומיה משלו. הזכויות של העובר והזכויות של היילוד אינן זהות בשל כך, אך לטענתי עדיין יש לעובר זכויות – ואלו אינן מתמעטות או נפגמות משום היותו תלוי באישה לצורך קיומו והתפתחותו. רוב שיטות המשפט בעולם רואות את העובר כחסר זכויות אדם בכל שלבי ההיריון, ועדיין יש הסבורים, ואני עימם,  שלמרות שהוא חסר זכויות משפטיות, הוא זכאי להגנת המשפט אפילו מפני אמו".